<h1>הפרדס לרש"י הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף ל:</h2>
וקראו בוורמשא [בתורה מפטיר] ביום טוב שני בפרשת [ביום הראשון ו]ביום השני. ובג' היינו (ה)[ב]מועד קרא כהן ביום השני ולוי ביום השלישי וישראל ביום הרביעי. ועוד ישראל אחר בעיניינו של יום. לפי שאחרון עיקר שניתוסף משום כבוד מועד. ולכך קורא בפרשת ביום השני וביום השלישי. וכן ביום ד' כהן קורא בפרשת ביום השלישי ולוי ביום הרביעי וישראל ביום החמישי. וישראל אחר בעיניינו של יום, ביום השלישי וביום הרביעי ב' פרשיות. וכן כל הימים עד יום הושענא רבא. [וביום הושענא רבא] כהן קורא ביום הששי לוי ביום השביעי וישראל ביום הששי. וישראל אחר ביום השביעי. וטעם שלהם מזה היכא דלא אפשר עבדינן הכי. וכן העיד רבינו שמואל בן רבינו יצחק הלוי נ"ע [מפי] אביו שכן נהג רבינו גרשום זצ"ל.
<h2>דף לא.</h2>
ובשבת בחולו של מועד קראו, ראה אתה אומר אלי, וביום שמחת תורה התפללו, אחות אשר לך כספתה וצדקה ברכו ביום שמיני, משום דכל זמן שקורין כל הבכור מברכין צדקה. מאי טעמא. ולא ייראו פני ריקם. ובאותו יום שמיני ספק שביעי התחיל החזן וקורא מן עשר תעשר, ולא היה [יום] שבת, ועשה כרצון רבינו שלמה ושלא [כרצון] כל החכמים. וזהו טעמו של רבינו שלמה [כ]דגרסינן במסכת מגילה ביום אחרון של חג. קורין [ב]מצות וחוקים ובכור. והכי משמע ליה היינו עשר תעשר ופרש[ה] שכתוב בה הרבה מצות וכל הבכור. והחולקים עליו רבותינו הלוים אומרים שמעולם לא נהגו (וגם) [כן] בפני אביהם רבינו יצחק הלוי נ"ע אלא עשר תעשר היו קורין בספק שביעי שחל להיות בשבת משום שבעה גברי והכי גרסי[נן] ביום האחרון של חג קורא מצות וחוקים ומשפטים ובכור. והכי משמע להו כלומר בפרשת חוקים ובכור היינו [פרשת היום] [ו]למפרע נקט דכתיב בסוף הפרש[ה] את החוקים האלה ופרשת בכור לעיל מיניה קאי. ומצאתי בספר ישן שהיה כתוב כאן מצות וחוקים ובכור וכדגרס רבינו שלמה ומחק מחדש מצות וחוקים של בכור, ומוגה במקומו קורא כל הבכור.
